- חוק החלשת היועמ"ש - היום תחוקק הכנסת את "חוק היועץ המשפטי לממשלה...

מה שקרה הוא שרוטמן, חרף כל מאמציו, נוכח לדעת שחקיקת "הפיצול" היא פשוט בלתי אפשרית בקבועי הזמן שנותרו. לכן, הוא זנח את פנטזיית "הפיצול" – והתמקד במשהו אחר לגמרי. >>
כלומר, היועמ"ש לממשלה ימשיך להיות גם היועץ המשפטי, גם מייצג המדינה בבתי המשפט וגם התובע הכללי – אבל כוחו יקוצץ. >>
העניין הראשון עוסק בשאלה האם חוות דעת משפטית של היועמ"ש מחייבת את הממשלה ואת שאר גופי הרשות המבצעת.
לפי פסיקה ארוכת שנים של בית המשפט העליון, הדין בישראל הוא שחוות דעת כזו אכן מחייבת, ואסור לממשלה לפעול בניגוד לה. >>
וכאן מגיע האבל.
האבל הוא שניתן "להתגבר" על העיקרון האמור. >>
באופן מעשי, מי שהגבילו את ההשתוללות הממשלתית הם רק בתי המשפט. >>
ומכאן נעבור לעניין השני, והוא ייצוג המדינה בבתי המשפט – ושוב צריך להתחיל בפסיקת בית המשפט העליון. >>
ככלל, היועמ״ש כמובן נדרש להגן על עמדת הממשלה. אבל, אם היועמ"ש מגיע למסקנה שהדבר בלתי אפשרי, הוא רשאי להציג עמדה לעומתית לממשלה, ואף רשאי למנוע מהממשלה להיות מיוצגת על ידי עורך דין פרטי מטעמה.
החוק משנה את המצב הזה. >>
החלק הראשון, לפחות לדעתי, הוא ממש בסדר – אם היועמ"ש לא מוכן להגן על עמדת הממשלה, זה די הגיוני שהיא תיוצג על ידי עורך דין מטעמה (לצד זה שצריך לשים סוף לבורדל שבו הממשלה משלמת שכר טירחה מופקע לליצני משפט מגוחכים).
ממילא, היועמ"ש כמעט תמיד מאשר ייצוג נפרד שכזה. >>
כי לכולנו, ולא משנה מה עמדתכם הפוליטית, יש אינטרס שהגוף המשפטי המקצועי יתייצב ויציג את עמדתו. >>
עד היום, היועמ"ש היה עצמאי לחלוטין בשיקול דעתו המקצועי. כמובן, שתפקידו הוא לסייע לממשלה להגשים את מדיניותה, בכפוף לחוק ולדין – אבל הוא היה מוסד עצמאי (בדומה, למשל, לנגיד בנק ישראל, או לנציב שירות המדינה). >>
עם זאת, הסעיפים הללו הם די אמורפיים וחסרי שיניים, ואם שר המשפטים יהיה אדם "נורמלי" – הם ממש לא סוף העולם. >>
הממשלה תוכל לקבוע שחוות דעת של היועמ"ש לא מחייבת אותה או את גופיה; הממשלה תוכל להחליט על ייצוג פרטי בפני בית המשפט ולמנוע מהיועמ"ש להתייצב; ולשר המשפטים יש יכולת "לפקח" על היועמ"ש וגם לדרוש ממנו "דין וחשבון". >>
במציאות הזו, ממילא הממשלה לא מקשיבה ליועמ"ש, ממילא היועמ"ש מתירה לממשלה ייצוג נפרד במקרים הרלבנטיים, וממילא אף אחד לא מתרגש מיריב לוין. >>
כלומר, רוטמן – הוא ולא אחר – יעביר חוק שבעצם שם סוף רשמי לוויכוח האם לבתי המשפט יש סמכות לפסול חוק של הכנסת.
וזה לא הסוף. >>
כך שבעצם, רוטמן הכיר בכך שבית המשפט יכול לדון גם ב-"שאלת תוקפו של חוק *יסוד*"... >>
אז האם למעשה כל הטררם סביב הצעת החוק הזו מקדים את זמנו, וכמו הרבה חוקים אחרים, וגם סוגיות כמו הקמת ועדת חקירה ממלכתית – הכל יוכרע בבחירות בעוד שלושה חודשים?
ובכן, נראה שהתשובה היא חיובית. >>
אם לא תוקם ממשלה אחרי הבחירות בנובמבר (וכולנו תקווה שזה לא יקרה, ושאנחנו ננצח), וניכנס לסבב בחירות שני – החוק יכנס כאמור לתוקף, אבל ספק עד כמה תהיה לו אפקטיביות, בהינתן שהממשלה תהיה "ממשלת מעבר בריבוע", שבג"ץ יפעיל עליה ביקורת שיפוטית הדוקה במיוחד. >>
חוק החלשת היועמ"ש, אף שרוטמן וערוץ 14 יחגגו אותו ברעש גדול – הוא, לפחות לדעתי, לא סוף העולם (והוא הרבה פחות גרוע מחוקים אחרים).
ממילא, בעידן הביביזם הממשלה עושה מה שהיא רוצה, לא רואה את עצמה כפופה לחוות הדעת של היועמ"ש, ולמעשה גם לא ממש משתדלת לקיים צווים שיפוטיים. >>
והיות שהחוק יכנס לתוקף רק ב-1.1.2027 – מה שנותר זה פשוט לנצח בבחירות, ולהשליך את רוטמן לפח האשפה של ההיסטוריה.
בניגוד להכרה התקדימית של הכנסת בעיקרון לפיו חוות דעת של היועמ"ש לממשלה מחייבת את הרשות המבצעת – ההכרה של הכנסת בסמכות בתי המשפט לפסול חוק אינה תקדימית.
בחוק הכנסת, בפרק שמגדיר את סמכויות היועמ"ש לכנסת, יש סעיף דומה לזה שיחוקק היום ביחס ליועמ"ש לממשלה.
עם זאת, הסעיף הזה נחקק בשנת 2008, בימי ממשלת אולמרט. לכן, יש חשיבות לא מבוטלת לכך שדווקא הקואליציה הנוכחית, בהצעת חוק שרוטמן חתום עליה, מכירה בסמכות הזו באופן מפורש.
קישור להצעת החוק המלאה (שתהפוך היום לחוק):
fs.knesset.gov.il/25/law/25_ls2_…






