זה אחד הספרים שהילדים שלי הכי אוהבים, אבל יש שם קטע שמחרפן אותי....

זה אחד הספרים שהילדים שלי הכי אוהבים, אבל יש שם קטע שמחרפן אותי. תהיו איתי רגע. >>

הילדה איילת פוגשת חיפושית בדשא ולוקחת אותה איתה בכיס השמלה. עד פה, לכאורה, כמה נפלא.

אחר כך אוספת עוד מלא חיות הזיה עד שהיא מגיעה הביתה. שם מחכה אמא שלה שמביאה לכולם מיץ תפוחים וכאלה. שוב, כביכול, כל הכבוד לאיילת.

אמהמה. אם תסתכלו טוב, החיפושית ממש לא ביקשה להגיע לאיילת הביתה לשתות מיץ. היא הייתה מאוד ספציפית. היא רצתה להגיע ל*בית הנמלה*.

לא רק זה, היא ממש אמרה שהיא *ממהרת* אל בית הנמלה. בזמן שאיילת מתפנקת לה על עוגיה, הנמלה בטח רוצה לרצוח את החיפושית על האיחור הזה. לא סבבה.

ואם איילת לא הייתה אגוצנטרית רצח היא כנראה הייתה רואה שהנמלה הייתה בכלל מתחת לעץ הברוש, ממש עמוד אחד אחרי שאספה את החיפושית (!!). כמה נפלא? אני לא חושב.

ואחרי כל זה, אפילו בכרך האחורי שמו את החיפושית והנמלה קרובות, אך מביטות כל אחת לכיוון שונה. זה כבר באמת לסובב את הסכין.

תצטרכו ספרות באחריות. בשבילכם, אבל בעיקר, בשביל הילדים שלכם.