החקירה שעברתי ואסור היה לי לספר עליה. היום הוציאה חה"כ נעמה לזימי...

אילן שיינפלד. אָב, סוֹפֵר. אֵם כּוֹתֶבֶת.🌈@ilanshpr
5 views
Oct 18, 2025
~9 min read
Advertisement
1
החקירה שעברתי ואסור היה לי לספר עליה.
היום הוציאה חה"כ נעמה לזימי מכתב למפכ"ל המשטרה, הנוגע באכיפה בררנית. במכתב, בו מֵלינה חה"כ לזימי על האי הטיפול של המשטרה, בכל הנוגע להסתה כלפי הדס קליין והסתה נגד אנשי שמאל בכלל, הזדקקה לדוגמה של אכיפה בררנית. בעצה אחת עם עורך הדין גונן בן יצחק בחרו לספר על חקירתי.
עד כה, לא העזתי לספר בפומבי כי נחקרתי במשטרה. אני משוחרר בערבות עצמית מזה כשנה, ואחד מתנאי השחרור שלי בערבות היה, שלא אספר על מה נחקרתי. כן. מה שאתם שומעים. אני מסתובב כבר שנה משוחרר בערבות מחקירה מופרכת. זו עננה שמרחפת מעל ראשי מאז ועד רגע זה, אף על פי שתוקפו של כתב-ערבות הוא 180 יום, שעברו מזמן, ועד כה לא חוּדש. זו גם הסיבה לכך, שאני מתייחס לסתימת העורק השמאלי שלי למוח, ולפגיעה באחד משני מיתרי הקול שלי בניתוח שעברתי בשל כך, כנזק משטרי. בשנת 2023 עורקי הצוואר שלי היו נקיים. בשנת 2025, אחרי שנה במעמד משוחרר בערבות, כמעט וחטפתי שבץ מוחי. ניצלתי מזה – אבל לא מהשתקה. אחד משני מיתרי הקול שלי משותק, בשל הניתוח, ואני בקושי מדבר.
כול השנה הזאת שתקתי. גם כעת לא אפֵר את תנאי השחרור ולא אספר בגין מה נחקרתי. אבל כעת אני יכול לספר שנחקרתי. שלא סתם אני בקושי מגיע להפגנות. אחרי שצילמו אותי ולקחו ממני טביעות אצבעות, אני חושש שמא, אם שוטר יזהה אותי בהפגנה מול סמל שלטון, יעצור אותי מיד. כיוון שאני בן שישים וחמש, לא בריא, ואב יחידני לתאומים, אסור שזה יקרה לי.
הזימון לחקירה
והנה הסיפור. יום אחד, לפני כמעט שנה (11.11.24) הייתה לי שיחה ממספר חסום. כשעניתי לה שמעתי קול נשי מעבר לשפופרת. זו הייתה חוקרת מיחידת הסייבר של להב 433, שהודיעה לי שאני מוזמן לחקירה למחרת היום, בלוד. שאלתי אותה באיזה נושא ואמרה לי, שאינם נוהגים למסור זאת מראש. שאלתי האם אני צפוי למעצר, עלי לדעת זאת, מפני שאני הורה יחידני לתאומים בני 12.5 אז, ואדם לא בריא הנעזר במכונת סי פּאפּ ובתרופות שונות. היא השיבה לי שאינה יכולה לדעת.
אבא שלי בן התשעים – אגב, הוא נשיא בית המשפט לנוער בישראל לשעבר, שופט מחוזי בדרגתו – היה באותו זמן בחו"ל. הוא היה אמור לנחות למחרת, ביום החקירה. הסברתי לה שאנחנו גרים בישוב המצוי תחת אזעקות ויירוטים בין 1-3 פעמים ביום, והילדים בבית, לומדים בזום וצמודים לממ"ד. שאני מבקש לדחות את החקירה ליום רביעי, כי רק בשלישי אבא שלי חוזר ארצה, ואינני יכול להשאיר אותם לבדם במצב מלחמה. היא ענתה לי שהיא מצטערת, אבל שאני חייב להתייצב מיד למחרת.
סגרתי את הטלפון, המום לחלוטין. הודעתי על כך בשלוש קבוצות ההתייחסות שלי בווטסאפ – 'הדמוקרטים', 'מבצר הדמוקרטיה' וקבוצת הניהול של מחאת הסופרות/ים והמשוררות/ים. חברה מ'הדמוקרטים' הפנתה אותי מיד לעו"ד סמדר להב, ראש מערך העצורים. יצרתי אתה קשר, היא חיברה אותי עם עו"ד גונן בן יצחק, שמאותו רגע היה לעורך הדין המטפל בענייני.
דיברתי עם גונן, סיפרתי לו על שיחת הטלפון מהמשטרה ועל האילוצים שלי להגיע למחרת ללוד. הוא דיבר עם החוקרת, אותה הוא מכיר, והצליח לדחות את החקירה ביום. למחרת חיכיתי שאבא שלי ינחת בארץ וינוח קצת, לפני שסיפרתי לו על הזימון לחקירה וביקשתי שיגיע אלי בדחיפות.
אבא הגיע לפנות ערב. למחרת בבוקר נסעתי במכונית שלי ללוד. היה לי קשה למצוא חנייה באזור, אבל הקדמתי במכוון כדי שלא אאחר למועד החקירה, שנקבע לשעה 11.00, כדי שאהיה בטוח שאגיע אליה בזמן.
החקירה
החוקרת הגיעה לשער והכניסה אותי ליחידה. גונן הגיע זמן קצר אחרי כן. היא הציגה בפנינו את הסיבה בגינה זומנתי לחקירה. גונן הקשיב לדברים והדריך אותי איך להגיב לגביהם בחקירה. אחרי כן נכנסתי אל חדר החקירות. מקודם לכל נדרשתי להצטלם ולתת טביעות אצבעות. זה ארך זמן, היה עלי להצטלם פעמיים ולתת טביעות אצבעות ארבע פעמים במחשב ואז פעם חמישית עם דיו, מפני שהמחשב היה משובש. ואז התיישבתי לחקירה.
אסור לי לומר דבר על מהלך החקירה, אחרת אואשם בשיבוש הליכי חקירה/משפט. למעשה, החוקרת ביקשה שלא אספר בשום מקום שנחקרתי. כשאמרה זאת שאלתי מדוע. היא השיבה לי, כי אם אספר שנחקרתי אצטרך לספר על מה. הסברתי לה, שמלכתחילה, עוד לפני שהגעתי לגונן, הודעתי מיד לשלוש קבוצות התייחסות שלי שזומנתי לחקירה, וכי בזכות זה בכלל הגעתי לגונן. כך שא/נשים יודעים שזומנתי לחקירה, ויהיה עלי לספר להם ששבתי ממנה, אך לא אסגיר דבר מפרטיה.
החקירה הייתה חוויה לא קלה. זו לא חוויה קלה לאדם מן היישוב, למצוא את עצמו בחדר חקירות, להישאל שאלות בנוגע להתנהלותו, להילחץ אל הקיר, להידרש להגן על עצמו מפני זולתו. אבל בסופו של דבר הודיתי לחוקרת על היחס שלה כלפיי, קיבלתי אפילו חמגשית חינם, אפשרות לקנות לי אמריקנו במזנון של להב 433 ולעשן בחצר. הדבר היחיד שהיה חסר במזנון לה"ב 433 היה לחם או לחמנייה. אבל התגברתי על זה.
חתמתי על כתב-ערבות עצמית בסכום לא קטן, ואחרי שעות ארוכות של המתנה שוחררתי הביתה בערבות.
מאז חלפה שנה. בשנה הזאת בדקתי כל אמירה שלי אלף פעם, כדי לוודא שבשום אופן איש לא יוכל לטעון נגדי שהסתתי נגד מישהו או איימתי על זולתי. אפילו תיקנתי שלוש שורות שיר בספרי האחרון, כדי שלא ישתמע מהן אפילו רמז להסתה.
אך ככל שחלפו הימים גם התגברה התעוקה בליבי. תהיתי, אם אני כל כך מסוכן לציבור, מדוע שחררו אותי בלי לעבור אתי דרך בית המשפט, שיטיל עלי מגבלות שימוש באינטרנט או ברשתות החברתיות, בלי לעצור אותי, בלי להחרים לי את מכשיר הטלפון, או את המחשבים בבית, ובלי לערוך חיפוש בביתי. יצאתי בזול, כמו שאומרים, אבל מתוך כך הבנתי שהחקירה הזאת נועדה קודם כול לשים לי גבולות, שאדע להיזהר מאוד בדבריי להבא, בכל מדיה, ולהרתיע אותי. למעשה, מטרתה להרתיע אותי על ידי הסימון שלי, אגירת תמונתי וטביעות אצבעותיי במשטרה, וכתב הערבות שחתמתי עליו.
בעיקר תמהתי על הבקשה שלא אספר אפילו שנחקרתי. היא נשמעה לי משונה. לו היו רוצים לשמור את החקירה בסוד, הרי הכלי לכך הוא בקשה להטלת צו איסור פרסום מבית המשפט. הם לא עשו זאת, והסתפקו בהחתמתי על כתב ערבות אישי, שהובהר לי כי אם אדבר על החקירה יחולט מיד ואני איעצר שוב בתנאים קשים יותר.
דיברתי על כך עם גונן בן יצחק. הוא אמר לי שבקשתם שלא אזכיר שנחקרתי היא בלתי חוקית, ולו היו רוצים היו יכולים לבקש צו איסור פרסום מבית המשפט. הוא גם עבר איתי על כתב הערבות, וראה שאין בו מניעה להזכיר את העובדה שנחקרתי, כל עוד אינני מסגיר דבר מפרטי החקירה.
אגב, רק כשהחזקתי את כתב הערבות בידי התברר לי, שהחקירה הזאת הוגדרה כמעצר. במלים אחרות, לא אספו אותי בניידת מהבית בגליל. גרמו לי לנסוע אליהם. גם לא אזקו אותי בדרך. אבל לקחו ממני צילום וטביעת אצבעות והגדירו את חקירתי כמעצר.
הצייד
ערוץ 14 אינו ערוץ טלוויזיה רגיל, הוא כלי משטרי. בערוץ יושבים כתבים ומגישים האורבים לכל התפלקות של איש/אשת שמאל או מתנגדי משטר. בידי דוגמאות רבות לכך, ואיני מפרט אותן כאן פשוט כדי לא להאריך בדבריי.
מקובל לחשוב שמכונת הרעל מופעלת על ידי יאיר נתניהו ממיאמי, דרך חבריו הקרובים, הנחקרים כעת בפרשיות הריגול במשרד ראש הממשלה, וקבוצת עיתונאים ופעילים, המקבלים דפי מסרים להפצה. לדעתי הדבר מורכב יותר. אמנם, קיומם של דפי מסרים, שאינני יודע מי מנסח אותם מדי יום, הוא מובהק. ניתן לראות לא אחת זהות מוחלטת או כמעט מוחלטת, ברמת המילה, במסרים המופצים בבת-אחת ברחבי הרשת החברתית. אולם, מכונת הרעל מורכבת גם מהרבה ציידים בתשלום (כמו מגישי וכתבי ערוץ 14) וציידים מרצון (הפעילים ברשתות החברתיות), המנטרים כל הזמן את הרשתות החברתיות, צדים כל אמירה חריפה, שניתנת להתפרש ביותר מאופן אחד, מכתירים אותה כהסתה ומהדהדים אותה ברשתות החברתיות ובכלי התקשורת של המשטר, ובראשם פינת 'הבוגדים' בתוכנית 'הפטריוטים' בערוץ 14.
כך הם מסמנים מתנגדי משטר, מספקים למשרד ראש הממשלה חומר לטענה לפיה הוא נרדף ומאוים, מפרנסים את הפרנויה שלו ואת התיאבון הבלתי פוסק שלו לעוד ועוד סידורי אבטחה לו ולמשפחתו, ונותנים לו חומר מצולם, ערוך ומוכן, שאיתו היה יכול להפיק את 'סרטון ההסתה', שהציג בישיבת הממשלה לפני כשנה.
סרטון עלילת הדם הזה, שניתק דברים מהקשרם כדי לצייר את מתנגדי נתניהו כאלימים, לא נחשף לציבור במהלך השנה שחלפה מאז אותה ישיבת ממשלה. אבל בחודש שעבר, מיד אחרי רצח צ'רלי קירק בארה"ב, הופץ בידי שליחי נתניהו ברשתות החברתיות, בניסיון נוֹאָל נוסף לצייר את נתניהו כקרבן תמיד, כדי להשיג כסף נוסף להגברת האבטחה עליו ועל בני ביתו, וכדי להתיר את דמם של כל מי שדבריהם היו כלולים בו.
גודל האכיפה כעומק הפרנויה
הגדלת התקציב לאבטחת נתניהו ובני משפחתו לא נובעת ממצב המציאות אלא מעומק הפרנויה. איש מבּין מתנגדי נתניהו לא יעז להרים עליו יד, הוא שמוּר לעילא ולעילא והוא יודע זאת היטב. אבל הגברת האבטחה עליו מְזינה את הדימוי העצמי והציבורי שלו כקרבן תמיד, והיא לא כלי להישרדותו הפיסית, אלא להישרדותו הפוליטית והשלטונית.
הפרנויה של ראש הממשלה ומשפחתו, החשש שלו מהתנקשות בחייו או מהדחתו לפי סעיף 7א' לחוק השב"כ, הוצאתו לנבצרות בשל אי עמידה בהסדר ניגוד העניינים שקבע לו בג"צ, ומכוחו אפשר לו להקים ממשלה, ניזונה מכל אמירה מתלהמת או מטפורית, שניתן להוציאה מהקשרה ולהציגה כהסתה, ובתורה – הופכת את כל מתנגדי המשטר לנאשמים בהסתה.
הלקח שלי מזה הוא להיזהר מאד בלשוני. אבל אני חושש, שזה לא מספק את משרד ראש הממשלה. בדיון חירום שהתקיים לפני פחות משנה בכנסת, בוועדה לביטחון לאומי בראשות חה"כ צביקה פוגל (עוצמה יהודית), אחרי אירוע ירי הנוּרים ליד בית ראש הממשלה בקיסריה, שאל חה"כ אליהו רביבו (הליכוד) את ראש מדור חקירות במשטרה, סנ"צ רותי האסוליך כמה כתבי אישום הוגשו בגין התיקים שנפתחו בסוגיות הסתה. על כך השיבה: "בשנת 2023 נפתחו 83 תיקי חקירה בגין הסתה. בשנת 2024, נרשמה עלייה משמעותית, עם פתיחתם של 156 תיקי חקירה בגין הסתה. עם זאת, מתוך כלל התיקים, הוגש כתב אישום אחד בלבד."
חבר הכנסת אביחי בוארון ביקש מנציג הפרקליטות עו״ד שמעון חוגה להגיב לנתונים של נציגת המשטרה ולברר האם זה מקובל עליו שיש רק כתב אישום אחד מתוך 159 תיקי חקירה. אחרי פרשת הנורים גם באה פרשת הפחים, שח"כים מן הימין טוענים שהיא חלק ממזימה של 'מעגל אש' מסביב למעון ראש הממשלה, ובגינה מוחזקים במעצר בני אדם מטובי בניה של הארץ הזאת כבר למעלה מחודש.
דברים אלה מהווים מגמה. ראש הממשלה, שריו וחברי הכנסת של הימין לוחצים תדיר, בגלוי ואולי גם בסמוי, על המשטרה, היועצת המשפטית לממשלה והפרקליטות, להגיש כתבי אישום על חקירות בגין הסתה, וחקירות אלה מתפרנסות מצייד מתנגדי המשטר בידי ערוץ 14 ופעילי הימין ברשתות החברתיות. כך אפוא עלולים בני אדם נורמטיביים ובלתי מסוכנים בעליל כמוני למצוא עצמם לא רק בחקירה, אלא חלילה גם בפני בית משפט, על אמירות זניחות, בלתי זהירות או מטפוריות שאמרו באקראי, והיה מי שצד אותן, חיבר אליהן את המגבר הקרוי ערוץ 14, ועל ידי כך ניפח אותן מאמירות אקראי לדברי הסתה.
אפקט הצינון
למנגנון מכונת הרעל והחיבור שלו למשטרה יש אפקט הרתעה חזק. זהו כלי משטרי לצינון המחאה. בימים אלה, שבהם מחדשת הממשלה את ההפיכה המשטרית, בניסיון השתלטות על המדינה והפיכתה מדמוקרטיה לדיקטטורה, מנגנון ההשתקה הזה מסוכן שבעתיים.
לשירות הביטחון הכללי בישראל יש תפקיד קשה – לשמור שסיר הלחץ הישראלי לא יגלוש על גדותיו. השירות חייב לעשות לריסון הלהבות וחשוב שהדבר אכן ייעשה. עם זאת, אני מקווה שגם אחרי מינויו של דוד זיני לראש השירות, השירות יידע להבחין בין מסוּכּנוּת של אמת לבין מסוכנות כזב, המנופחת בידי המשטר כדי לדכא את ההתנגדות כלפיו; שמשטרת ישראל תדע לא לעצור ולשלול את חירותם של אזרחים בשירות המשטר; ושהפרקליטות תדע להבחין בין עיקר לטפל.
בינתיים, לצערי, מאז זומנתי לחקירה על אמירה מיותרת, בה סומנתי על ידי המשטרה ושוחררתי בערבות, עשו זאת לעוד הרבה פעילי ופעילות מחאה. זה יוצר אפקט צינון חריף של המחאה. כאשר מתלווה לזה הבקשה או הדרישה לא לספר אפילו שנחקרנו, זה מותיר את הנחקרים בתחום האופל, נתונים בידי המשטר בלי יכולת להתגונן. היום, אחרי שחברת הכנסת נעמה לזימי בשיתוף עורך הדין המטפל בענייני, גונן בן יצחק, פרסמה את דבר חקירתי, זה זמן טוב לכתוב את הדברים האלה. טוב לצאת מן החשכה.
אילן שיינפלד, תובל, 17.10.25.
היום הוציאה חה"כ נעמה לזימי מכתב למפכ"ל המשטרה, הנוגע באכיפה בררנית. במכתב, בו מֵלינה חה"כ לזימי על האי הטיפול של המשטרה, בכל הנוגע להסתה כלפי הדס קליין והסתה נגד אנשי שמאל בכלל, הזדקקה לדוגמה של אכיפה בררנית. בעצה אחת עם עורך הדין גונן בן יצחק בחרו לספר על חקירתי.
עד כה, לא העזתי לספר בפומבי כי נחקרתי במשטרה. אני משוחרר בערבות עצמית מזה כשנה, ואחד מתנאי השחרור שלי בערבות היה, שלא אספר על מה נחקרתי. כן. מה שאתם שומעים. אני מסתובב כבר שנה משוחרר בערבות מחקירה מופרכת. זו עננה שמרחפת מעל ראשי מאז ועד רגע זה, אף על פי שתוקפו של כתב-ערבות הוא 180 יום, שעברו מזמן, ועד כה לא חוּדש. זו גם הסיבה לכך, שאני מתייחס לסתימת העורק השמאלי שלי למוח, ולפגיעה באחד משני מיתרי הקול שלי בניתוח שעברתי בשל כך, כנזק משטרי. בשנת 2023 עורקי הצוואר שלי היו נקיים. בשנת 2025, אחרי שנה במעמד משוחרר בערבות, כמעט וחטפתי שבץ מוחי. ניצלתי מזה – אבל לא מהשתקה. אחד משני מיתרי הקול שלי משותק, בשל הניתוח, ואני בקושי מדבר.
כול השנה הזאת שתקתי. גם כעת לא אפֵר את תנאי השחרור ולא אספר בגין מה נחקרתי. אבל כעת אני יכול לספר שנחקרתי. שלא סתם אני בקושי מגיע להפגנות. אחרי שצילמו אותי ולקחו ממני טביעות אצבעות, אני חושש שמא, אם שוטר יזהה אותי בהפגנה מול סמל שלטון, יעצור אותי מיד. כיוון שאני בן שישים וחמש, לא בריא, ואב יחידני לתאומים, אסור שזה יקרה לי.
הזימון לחקירה
והנה הסיפור. יום אחד, לפני כמעט שנה (11.11.24) הייתה לי שיחה ממספר חסום. כשעניתי לה שמעתי קול נשי מעבר לשפופרת. זו הייתה חוקרת מיחידת הסייבר של להב 433, שהודיעה לי שאני מוזמן לחקירה למחרת היום, בלוד. שאלתי אותה באיזה נושא ואמרה לי, שאינם נוהגים למסור זאת מראש. שאלתי האם אני צפוי למעצר, עלי לדעת זאת, מפני שאני הורה יחידני לתאומים בני 12.5 אז, ואדם לא בריא הנעזר במכונת סי פּאפּ ובתרופות שונות. היא השיבה לי שאינה יכולה לדעת.
אבא שלי בן התשעים – אגב, הוא נשיא בית המשפט לנוער בישראל לשעבר, שופט מחוזי בדרגתו – היה באותו זמן בחו"ל. הוא היה אמור לנחות למחרת, ביום החקירה. הסברתי לה שאנחנו גרים בישוב המצוי תחת אזעקות ויירוטים בין 1-3 פעמים ביום, והילדים בבית, לומדים בזום וצמודים לממ"ד. שאני מבקש לדחות את החקירה ליום רביעי, כי רק בשלישי אבא שלי חוזר ארצה, ואינני יכול להשאיר אותם לבדם במצב מלחמה. היא ענתה לי שהיא מצטערת, אבל שאני חייב להתייצב מיד למחרת.
סגרתי את הטלפון, המום לחלוטין. הודעתי על כך בשלוש קבוצות ההתייחסות שלי בווטסאפ – 'הדמוקרטים', 'מבצר הדמוקרטיה' וקבוצת הניהול של מחאת הסופרות/ים והמשוררות/ים. חברה מ'הדמוקרטים' הפנתה אותי מיד לעו"ד סמדר להב, ראש מערך העצורים. יצרתי אתה קשר, היא חיברה אותי עם עו"ד גונן בן יצחק, שמאותו רגע היה לעורך הדין המטפל בענייני.
דיברתי עם גונן, סיפרתי לו על שיחת הטלפון מהמשטרה ועל האילוצים שלי להגיע למחרת ללוד. הוא דיבר עם החוקרת, אותה הוא מכיר, והצליח לדחות את החקירה ביום. למחרת חיכיתי שאבא שלי ינחת בארץ וינוח קצת, לפני שסיפרתי לו על הזימון לחקירה וביקשתי שיגיע אלי בדחיפות.
אבא הגיע לפנות ערב. למחרת בבוקר נסעתי במכונית שלי ללוד. היה לי קשה למצוא חנייה באזור, אבל הקדמתי במכוון כדי שלא אאחר למועד החקירה, שנקבע לשעה 11.00, כדי שאהיה בטוח שאגיע אליה בזמן.
החקירה
החוקרת הגיעה לשער והכניסה אותי ליחידה. גונן הגיע זמן קצר אחרי כן. היא הציגה בפנינו את הסיבה בגינה זומנתי לחקירה. גונן הקשיב לדברים והדריך אותי איך להגיב לגביהם בחקירה. אחרי כן נכנסתי אל חדר החקירות. מקודם לכל נדרשתי להצטלם ולתת טביעות אצבעות. זה ארך זמן, היה עלי להצטלם פעמיים ולתת טביעות אצבעות ארבע פעמים במחשב ואז פעם חמישית עם דיו, מפני שהמחשב היה משובש. ואז התיישבתי לחקירה.
אסור לי לומר דבר על מהלך החקירה, אחרת אואשם בשיבוש הליכי חקירה/משפט. למעשה, החוקרת ביקשה שלא אספר בשום מקום שנחקרתי. כשאמרה זאת שאלתי מדוע. היא השיבה לי, כי אם אספר שנחקרתי אצטרך לספר על מה. הסברתי לה, שמלכתחילה, עוד לפני שהגעתי לגונן, הודעתי מיד לשלוש קבוצות התייחסות שלי שזומנתי לחקירה, וכי בזכות זה בכלל הגעתי לגונן. כך שא/נשים יודעים שזומנתי לחקירה, ויהיה עלי לספר להם ששבתי ממנה, אך לא אסגיר דבר מפרטיה.
החקירה הייתה חוויה לא קלה. זו לא חוויה קלה לאדם מן היישוב, למצוא את עצמו בחדר חקירות, להישאל שאלות בנוגע להתנהלותו, להילחץ אל הקיר, להידרש להגן על עצמו מפני זולתו. אבל בסופו של דבר הודיתי לחוקרת על היחס שלה כלפיי, קיבלתי אפילו חמגשית חינם, אפשרות לקנות לי אמריקנו במזנון של להב 433 ולעשן בחצר. הדבר היחיד שהיה חסר במזנון לה"ב 433 היה לחם או לחמנייה. אבל התגברתי על זה.
חתמתי על כתב-ערבות עצמית בסכום לא קטן, ואחרי שעות ארוכות של המתנה שוחררתי הביתה בערבות.
מאז חלפה שנה. בשנה הזאת בדקתי כל אמירה שלי אלף פעם, כדי לוודא שבשום אופן איש לא יוכל לטעון נגדי שהסתתי נגד מישהו או איימתי על זולתי. אפילו תיקנתי שלוש שורות שיר בספרי האחרון, כדי שלא ישתמע מהן אפילו רמז להסתה.
אך ככל שחלפו הימים גם התגברה התעוקה בליבי. תהיתי, אם אני כל כך מסוכן לציבור, מדוע שחררו אותי בלי לעבור אתי דרך בית המשפט, שיטיל עלי מגבלות שימוש באינטרנט או ברשתות החברתיות, בלי לעצור אותי, בלי להחרים לי את מכשיר הטלפון, או את המחשבים בבית, ובלי לערוך חיפוש בביתי. יצאתי בזול, כמו שאומרים, אבל מתוך כך הבנתי שהחקירה הזאת נועדה קודם כול לשים לי גבולות, שאדע להיזהר מאוד בדבריי להבא, בכל מדיה, ולהרתיע אותי. למעשה, מטרתה להרתיע אותי על ידי הסימון שלי, אגירת תמונתי וטביעות אצבעותיי במשטרה, וכתב הערבות שחתמתי עליו.
בעיקר תמהתי על הבקשה שלא אספר אפילו שנחקרתי. היא נשמעה לי משונה. לו היו רוצים לשמור את החקירה בסוד, הרי הכלי לכך הוא בקשה להטלת צו איסור פרסום מבית המשפט. הם לא עשו זאת, והסתפקו בהחתמתי על כתב ערבות אישי, שהובהר לי כי אם אדבר על החקירה יחולט מיד ואני איעצר שוב בתנאים קשים יותר.
דיברתי על כך עם גונן בן יצחק. הוא אמר לי שבקשתם שלא אזכיר שנחקרתי היא בלתי חוקית, ולו היו רוצים היו יכולים לבקש צו איסור פרסום מבית המשפט. הוא גם עבר איתי על כתב הערבות, וראה שאין בו מניעה להזכיר את העובדה שנחקרתי, כל עוד אינני מסגיר דבר מפרטי החקירה.
אגב, רק כשהחזקתי את כתב הערבות בידי התברר לי, שהחקירה הזאת הוגדרה כמעצר. במלים אחרות, לא אספו אותי בניידת מהבית בגליל. גרמו לי לנסוע אליהם. גם לא אזקו אותי בדרך. אבל לקחו ממני צילום וטביעת אצבעות והגדירו את חקירתי כמעצר.
הצייד
ערוץ 14 אינו ערוץ טלוויזיה רגיל, הוא כלי משטרי. בערוץ יושבים כתבים ומגישים האורבים לכל התפלקות של איש/אשת שמאל או מתנגדי משטר. בידי דוגמאות רבות לכך, ואיני מפרט אותן כאן פשוט כדי לא להאריך בדבריי.
מקובל לחשוב שמכונת הרעל מופעלת על ידי יאיר נתניהו ממיאמי, דרך חבריו הקרובים, הנחקרים כעת בפרשיות הריגול במשרד ראש הממשלה, וקבוצת עיתונאים ופעילים, המקבלים דפי מסרים להפצה. לדעתי הדבר מורכב יותר. אמנם, קיומם של דפי מסרים, שאינני יודע מי מנסח אותם מדי יום, הוא מובהק. ניתן לראות לא אחת זהות מוחלטת או כמעט מוחלטת, ברמת המילה, במסרים המופצים בבת-אחת ברחבי הרשת החברתית. אולם, מכונת הרעל מורכבת גם מהרבה ציידים בתשלום (כמו מגישי וכתבי ערוץ 14) וציידים מרצון (הפעילים ברשתות החברתיות), המנטרים כל הזמן את הרשתות החברתיות, צדים כל אמירה חריפה, שניתנת להתפרש ביותר מאופן אחד, מכתירים אותה כהסתה ומהדהדים אותה ברשתות החברתיות ובכלי התקשורת של המשטר, ובראשם פינת 'הבוגדים' בתוכנית 'הפטריוטים' בערוץ 14.
כך הם מסמנים מתנגדי משטר, מספקים למשרד ראש הממשלה חומר לטענה לפיה הוא נרדף ומאוים, מפרנסים את הפרנויה שלו ואת התיאבון הבלתי פוסק שלו לעוד ועוד סידורי אבטחה לו ולמשפחתו, ונותנים לו חומר מצולם, ערוך ומוכן, שאיתו היה יכול להפיק את 'סרטון ההסתה', שהציג בישיבת הממשלה לפני כשנה.
סרטון עלילת הדם הזה, שניתק דברים מהקשרם כדי לצייר את מתנגדי נתניהו כאלימים, לא נחשף לציבור במהלך השנה שחלפה מאז אותה ישיבת ממשלה. אבל בחודש שעבר, מיד אחרי רצח צ'רלי קירק בארה"ב, הופץ בידי שליחי נתניהו ברשתות החברתיות, בניסיון נוֹאָל נוסף לצייר את נתניהו כקרבן תמיד, כדי להשיג כסף נוסף להגברת האבטחה עליו ועל בני ביתו, וכדי להתיר את דמם של כל מי שדבריהם היו כלולים בו.
גודל האכיפה כעומק הפרנויה
הגדלת התקציב לאבטחת נתניהו ובני משפחתו לא נובעת ממצב המציאות אלא מעומק הפרנויה. איש מבּין מתנגדי נתניהו לא יעז להרים עליו יד, הוא שמוּר לעילא ולעילא והוא יודע זאת היטב. אבל הגברת האבטחה עליו מְזינה את הדימוי העצמי והציבורי שלו כקרבן תמיד, והיא לא כלי להישרדותו הפיסית, אלא להישרדותו הפוליטית והשלטונית.
הפרנויה של ראש הממשלה ומשפחתו, החשש שלו מהתנקשות בחייו או מהדחתו לפי סעיף 7א' לחוק השב"כ, הוצאתו לנבצרות בשל אי עמידה בהסדר ניגוד העניינים שקבע לו בג"צ, ומכוחו אפשר לו להקים ממשלה, ניזונה מכל אמירה מתלהמת או מטפורית, שניתן להוציאה מהקשרה ולהציגה כהסתה, ובתורה – הופכת את כל מתנגדי המשטר לנאשמים בהסתה.
הלקח שלי מזה הוא להיזהר מאד בלשוני. אבל אני חושש, שזה לא מספק את משרד ראש הממשלה. בדיון חירום שהתקיים לפני פחות משנה בכנסת, בוועדה לביטחון לאומי בראשות חה"כ צביקה פוגל (עוצמה יהודית), אחרי אירוע ירי הנוּרים ליד בית ראש הממשלה בקיסריה, שאל חה"כ אליהו רביבו (הליכוד) את ראש מדור חקירות במשטרה, סנ"צ רותי האסוליך כמה כתבי אישום הוגשו בגין התיקים שנפתחו בסוגיות הסתה. על כך השיבה: "בשנת 2023 נפתחו 83 תיקי חקירה בגין הסתה. בשנת 2024, נרשמה עלייה משמעותית, עם פתיחתם של 156 תיקי חקירה בגין הסתה. עם זאת, מתוך כלל התיקים, הוגש כתב אישום אחד בלבד."
חבר הכנסת אביחי בוארון ביקש מנציג הפרקליטות עו״ד שמעון חוגה להגיב לנתונים של נציגת המשטרה ולברר האם זה מקובל עליו שיש רק כתב אישום אחד מתוך 159 תיקי חקירה. אחרי פרשת הנורים גם באה פרשת הפחים, שח"כים מן הימין טוענים שהיא חלק ממזימה של 'מעגל אש' מסביב למעון ראש הממשלה, ובגינה מוחזקים במעצר בני אדם מטובי בניה של הארץ הזאת כבר למעלה מחודש.
דברים אלה מהווים מגמה. ראש הממשלה, שריו וחברי הכנסת של הימין לוחצים תדיר, בגלוי ואולי גם בסמוי, על המשטרה, היועצת המשפטית לממשלה והפרקליטות, להגיש כתבי אישום על חקירות בגין הסתה, וחקירות אלה מתפרנסות מצייד מתנגדי המשטר בידי ערוץ 14 ופעילי הימין ברשתות החברתיות. כך אפוא עלולים בני אדם נורמטיביים ובלתי מסוכנים בעליל כמוני למצוא עצמם לא רק בחקירה, אלא חלילה גם בפני בית משפט, על אמירות זניחות, בלתי זהירות או מטפוריות שאמרו באקראי, והיה מי שצד אותן, חיבר אליהן את המגבר הקרוי ערוץ 14, ועל ידי כך ניפח אותן מאמירות אקראי לדברי הסתה.
אפקט הצינון
למנגנון מכונת הרעל והחיבור שלו למשטרה יש אפקט הרתעה חזק. זהו כלי משטרי לצינון המחאה. בימים אלה, שבהם מחדשת הממשלה את ההפיכה המשטרית, בניסיון השתלטות על המדינה והפיכתה מדמוקרטיה לדיקטטורה, מנגנון ההשתקה הזה מסוכן שבעתיים.
לשירות הביטחון הכללי בישראל יש תפקיד קשה – לשמור שסיר הלחץ הישראלי לא יגלוש על גדותיו. השירות חייב לעשות לריסון הלהבות וחשוב שהדבר אכן ייעשה. עם זאת, אני מקווה שגם אחרי מינויו של דוד זיני לראש השירות, השירות יידע להבחין בין מסוּכּנוּת של אמת לבין מסוכנות כזב, המנופחת בידי המשטר כדי לדכא את ההתנגדות כלפיו; שמשטרת ישראל תדע לא לעצור ולשלול את חירותם של אזרחים בשירות המשטר; ושהפרקליטות תדע להבחין בין עיקר לטפל.
בינתיים, לצערי, מאז זומנתי לחקירה על אמירה מיותרת, בה סומנתי על ידי המשטרה ושוחררתי בערבות, עשו זאת לעוד הרבה פעילי ופעילות מחאה. זה יוצר אפקט צינון חריף של המחאה. כאשר מתלווה לזה הבקשה או הדרישה לא לספר אפילו שנחקרנו, זה מותיר את הנחקרים בתחום האופל, נתונים בידי המשטר בלי יכולת להתגונן. היום, אחרי שחברת הכנסת נעמה לזימי בשיתוף עורך הדין המטפל בענייני, גונן בן יצחק, פרסמה את דבר חקירתי, זה זמן טוב לכתוב את הדברים האלה. טוב לצאת מן החשכה.
אילן שיינפלד, תובל, 17.10.25.
