Carousel Studio

Or Carmi • אור כרמי

@orcarmi

- בוחן מציאות -   בג"ץ (גרוסקופף, שטיין, כשר יחדיו) פירסם אתמול פסק דין בעתירה שעניינה "החרם" של שר המשפטים יריב לוין על נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית.   מטעמים שתיכף נבין, פסק הדין הזה נדד למחוזות שונים (והזויים) לגמרי, ובסופו של דבר עסק בשאלה מה בעצם המציאות שאנו חיים בה. >>

Apply Image

Or Carmi • אור כרמי

@orcarmi

אז מה הסיפור?   כידוע, לוין מנסה לפגוע, ככל יכולתו, בתיפקודם של בתי המשפט.   דרך אחת שבה הוא פעל היתה סירוב לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, כדי שזו תבחר שופטים לאיוש התקנים החסרים הרבים. בעניין הזה פורסם פסק דין לפני כשבוע, ונקבע שעל לוין לכנס את הוועדה, לאחר כשנה וחצי של שיתוק. >>

Or Carmi • אור כרמי

@orcarmi

דרך שנייה, *שאינה* קשורה לוועדה לבחירת שופטים, היא כל מיני מינויים, לתפקידים שונים, שדורשים שיתוף פעולה והסכמה בין שר המשפטים לבין נשיא בית המשפט העליון.   למשל, כדי למנות נשיאים וסגני נשיאים לבתי משפט שונים, שאינם בית משפט העליון – לא צריך את הוועדה. צריך הסכמה בין השר לנשיא. >>

Or Carmi • אור כרמי

@orcarmi

באופן דומה, ישנם מינויים נוספים שמתבצעים באותה דרך, כמו מינוי שופטים עמיתים, או מינויים של שופטים בדימוס לוועדות שחרורים ("ועדות שליש").   אלא שמאז שעמית נבחר לנשיא בית המשפט העליון (והאמת שגם לפני כן), לוין "מחרים" אותו, ולא מוכן לשתף איתו פעולה – והתוצאה היא שאין מינויים. >>

Or Carmi • אור כרמי

@orcarmi

על הרקע הזה הוגשה עתירה מטעם עמותת "זולת", שביקשה שבג"ץ יורה ללוין לשתף פעולה עם עמית, על מנת ששניהם יסכימו על המינויים החסרים הרבים (דוגמה שרובכם מכירים: בני שגיא ז"ל, שנהרג בינואר השנה בתאונת דרכים, היה נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע, ומאז מותו בית המשפט מתפקד ללא נשיא). >>

Or Carmi • אור כרמי

@orcarmi

לאחר שהוגשה העתירה – לוין כמובן נדרש להשיב לה (היועמ"ש לא הסכימה להגן על עמדתו, ולכן הוא שכר את שירותיו של מיודענו יורם שפטל).   את האמת, והיא שלוין רוצה לפגוע במערכת המשפט – אי אפשר לומר בבג"ץ. ואם אי אפשר לומר את האמת, צריך לנסות להסביר למה בכל זאת לא לשתף פעולה עם עמית. >>

Or Carmi • אור כרמי

@orcarmi

ישבו לוין ושפטל, ומצאו "פיתרון" יצירתי:   בעתירה, כאמור, התבקש צו שמורה ללוין לשתף פעולה עם נשיא בית המשפט העליון כדי לבצע מינויים נדרשים שחסרים.   אבל, אם אין נשיא לבית המשפט העליון, כי עמית לא מונה כחוק לתפקידו – אז איך אפשר לשתף איתו פעולה?   וכך, העתירה קיבלה תפנית ממשית. >>

Or Carmi • אור כרמי

@orcarmi

במקום לקבל מלוין תשובות למה הוא לא משתף פעולה עם עמית ומבצע מינויים – תשובות שמן הסתם לא קיימות (ואת האמת, כאמור, אי אפשר לומר) – כל הדיון היה בעצם בשאלה האם יצחק עמית נבחר כדין לתפקיד נשיא בית המשפט העליון.   וכך, מבלי שהתכוונו, זכינו בפסק דין שהרג את כל הספינים הרבים בנושא. >>

Apply Image

Apply Image

Apply Image

Or Carmi • אור כרמי

@orcarmi

תחילה, השופטים הבהירו שאפילו אם היה ממש בטענות בנושא – וכפי שתיכף נראה, זה לא המצב – לוין לא היה יכול להיבנות מכך.   הסיבה היא עיקרון משפטי בסיסי לפיו אדם לא יכול להיבנות מכך שהוא עצמו פועל בניגוד לדין. אם לוין הוא שאחראי לפגם כביכול במינוי של עמית – הוא לא יכול להיבנות מהפגם. >>

Apply Image

Apply Image

Or Carmi • אור כרמי

@orcarmi

למעשה, ניתן היה לעצור בכך. אבל, השופטים החליטו לנצל את ההזדמנות, ולהבהיר אחת ולתמיד למה כל הטענות נגד חוקיות בחירתו של עמית לנשיא – הן טענות סרק.   קודם כל, ובניגוד לטענות של כל מיני שמעון נטף, צריך להדגיש שלוין *לא טוען* שכינוס הוועדה שבה נבחר עמית היה בלתי חוקי כשלעצמו. >>

Or Carmi • אור כרמי

@orcarmi

כלומר, לוין *מסכים* שהוועדה כונסה כדין, והוא "מכיר" בכל המינויים האחרים שנעשו באותו כינוס שבו נבחר עמית לנשיא (באותה ישיבה, מונה גם סולברג למשנה לנשיא, וכן נבחרו עשרות שופטים).   כך שמי שמעלה את הטענה הזו – מגחיך את עצמו. אפילו לוין לא טוען אותה, ומסכים שזימון הישיבה היה כדין. >>

Apply Image

Or Carmi • אור כרמי

@orcarmi

אלא שלצד ההסכמה עם העובדה שהוועדה כונסה כדין, לוין טען שבאותה ישיבה נכחו רק ששה חברי ועדה מתוך תשעה, וזהו מניין בלתי חוקי ("קוורום"), משום שדרישת המינימום היא שבישיבה ינכחו לפחות שבעה חברים.   הטענה הזו נדחתה, משום שהחוק לא דורש קוורום של שבעה, אלא את קיומם של שבעה חברי ועדה. >>

Or Carmi • אור כרמי

@orcarmi

העובדה ששלושת נציגי הקואליציה – לוין, סטרוק וקרויזר – בחרו שלא להגיע לישיבה, לא גוזרת שהם לא חברי וועדה. הם לא התפטרו, הם כן חברי וועדה, כך שבמועד שבו הישיבה התכנסה הוועדה מנתה תשעה חברים – פשוט רק ששה נכחו בישיבה עצמה.   בנוסף, *אותה טענה בדיוק* כבר הוכרעה בפסק דין בשנת 2020. >>

Apply Image

Or Carmi • אור כרמי

@orcarmi

כמו כן, וכאמור לעיל, לוין הרי "מכיר" בכל שאר המינויים שעליהם הוחלט באותה ישיבה שבה עמית נבחר לנשיא. אז איך אתה יכול גם לטעון שלא היה קוורום לבחירת עמית, וכן היה קוורום לכל שאר המינויים? ללוין הפיתרונים.   הטענה השנייה של לוין היתה לגבי מינויו של עמית על ידי *נשיא המדינה*. >>

Or Carmi • אור כרמי

@orcarmi

נסביר:   מי *שבוחרת* שופטים בישראל, כולל את נשיא בית המשפט העליון (להבדיל, כאמור, מנשיאים לכל שאר בתי המשפט) – זו הוועדה לבחירת שופטים.   אבל, מי *שממנה* את השופטים שנבחרו, כולל את נשיא בית המשפט העליון – זה נשיא המדינה.   ולשיטת לוין, המינוי של עמית על ידי הנשיא – לא הושלם. >>

Apply Image

Or Carmi • אור כרמי

@orcarmi

וכל כך למה?   ובכן, משום שלפי חוק יסוד: הנשיא, כל מסמך שעליו חותם נשיא המדינה – טעון "חתימת קיום" של שר בממשלה. וכמובן, שלא לוין ואף שר אחר לא חתמו חתימת קיום על כתב המינוי של נשיא המדינה לפיו יצחק עמית מתמנה לנשיא בית המשפט העליון.   אלא שגם הטענה הזו היא בולשיט אחד גדול. >>

Or Carmi • אור כרמי

@orcarmi

בפסק דין שניתן בהרכב מורחב, בג"ץ קבע שמוסד "חתימת הקיום" הוא בעל משמעות מעשית רק כאשר מדובר בהחלטה של נשיא המדינה אשר כוללת הפעלת שיקול דעת (למשל, החלטה על חנינה).   כאשר מדובר בכתב מינוי לשופט, שנבחר על ידי הוועדה לבחירת שופטים – הרי שמעורבות נשיא המדינה היא טקסית בלבד. >>

Or Carmi • אור כרמי

@orcarmi

במצב כזה, אין צורך בחתימת הקיום כדי שהמינוי יכנס לתוקף. ממילא, במצב כזה גם אין לשר שיקול דעת האם לחתום על חתימת הקיום, וסירוב שלו לעשות כן הוא הפרה של הדין.   ואם כל זה לא מספיק, אז יש גם לוגיקה בעולם:   אם נניח ששר המשפטים יכול לא לצרף חתימת קיום, התוצאה תהיה אבסורד מוחלט. >>

Or Carmi • אור כרמי

@orcarmi

למעשה, בדרך כזו שר המשפטים יהיה בעצם "ערכאת ערעור" על הוועדה לבחירת שופטים. כך, גם אם זו תבחר בשופט מסוים ברוב של 8:1 – השר פשוט לא יחתום חתימת קיום על כתב המינוי של נשיא המדינה, והשופט לא יוכל להיכנס לתפקידו.   וכמובן, שזו מסקנה בלתי מתקבלת על הדעת, כי לשר אין זכות וטו כזו. >>

Apply Image

Apply Image

Or Carmi • אור כרמי

@orcarmi

הטענה האחרונה היתה שבחירתו של עמית לנשיא בית המשפט העליון לא פורסמה ברשומות, כלומר במשהו שהוא מעין "העיתון הרשמי" של המדינה.   גם זה קשקוש, משום שהפירסום ברשומות הוא דקלרטיבי, ולא קונסטיטוטיבי. כלומר, המינוי תקף גם אם לא פורסמה לגבי הודעה ברשומות (וממילא יש על כך עתירה נוספת). >>

Apply Image