@orcarmi: - בין ציונות לבין ביביזם - ב...

- בין ציונות לבין ביביזם -

בעקבות הגשת חוות הדעת המשלימה מטעם "ועדת גרוניס" - הוגשה אמש לבג״ץ תגובתו של בנימין נתניהו, בעתירות נגד מינויו של רומן גופמן לראשות המוסד.

שימו לב לאמור בפיסקה הפותחת, לפיה "עקב שגגה" פורסם שמו המלא של תא"ל ג', בשלושה מקומות שונים לאורך המסמך. >>

אני מוכן להניח (ואני לא ציני), לטובת בנימין נתניהו ואנשיו, שהדבר אכן נעשה בשגגה, ושלא היתה כוונה לחשוף את שמו של תא"ל ג', סטייל הנחת ראש סוס במיטתו.

אני גם שם בצד את העובדה שהרשלנות המחרידה הזו – כי מדובר בשלושה מקומות של חוסר תשומת לב, ולא ב-"רק" מקרה אחד שחמק בשל טעות אנוש – מהווה עבירה פלילית לכל דבר.

ואני אפילו מתעלם מכך שחשיפת שמו של תא"ל ג' כנראה תקשה עליו מאוד בהמשך חייו. >>

הבעיה היא, שההתנהלות הזו מצד אותו נתניהו, ואותם אנשים מקרבתו, מתחילה להיות שיטתית וסדרתית. וגם אם חלק מהמקרים הם שגגה – חלק אחר הם כבר ממש לא.

קודם כל, זה קרה ממש לאחרונה, ואפילו באותו הקשר של ההליך בעניינו של גופמן:

למי שלא זוכר, "בסיבוב הראשון" של ועדת גרוניס, יו"ר הועדה – שהוא כמובן אשר גרוניס עצמו – כתב דעת מיעוט, לפיה אין מקום למנות את גופמן לראשות המוסד. גרוניס פירסם חוות דעת גלויה קצרה, וציין שחוות דעתו המלאה היא סודית.

אלא שנתניהו החליט לעשות שימוש בסמכות – שספק אם יש לו, כפי שנראה בהמשך – ולהסיר את הסיווג מעל המסמך. >>

ואז, קרה בדיוק, אבל בדיוק, מה שקרה בעניין תא"ל ג':

עין רשלנית מאוד עברה על המסמך של גרוניס, והשחירה את שמו המלא של מי שכונה עד אז "רס"ן צ'", שהוא שהפעיל את אורי אלמקייס מטעם האוגדה שגופמן היה אז מפקדה. אלא שבמקומות רבים אחרים – השם לא הושחר, וכך הוא נחשף במלואו.

במילים אחרות, בעוד צה"ל נאלץ לאחרונה לטשטש את פניהם של חיילים זוטרים, מחשש שהם יסבלו מהתנכלות כלפיהם מחוץ לישראל – לשכת נתניהו הגישה לאויבינו על מגש של כסף את שמותיהם של שני קציני מודיעין, שאוצרים בראשם מידע רגיש רב.

כי הרבה יותר חשוב לרוץ ולספר לחבר'ה מה כתוב בחוות הדעת של הוועדה המייעצת.

הרבה פחות חשוב להקפיד על כך שלא נפגע בביטחון המדינה (וגם נהרוס לאנשים את החיים באזרחות, אבל למי אכפת מבני אדם בימינו). >>

את שני המקרים המצערים הללו, אף שהתרחשו באותן נסיבות, סביב אותה פרשה, ועל ידי אותו נתניהו ולשכתו החובבנית – אפשר לראות כרשלנות רבתי.

מי שרוצה, יכול גם להרחיק לכת עד לשנת 2007, אז ראש האופוזיציה נתניהו שוב מיהר לרוץ ולספר לחבר'ה, ובראיון טלוויזיוני בישר לעולם כולו שישראל הפציצה את הכור בסוריה, אף שממשלת אולמרט הקפידה על עמימות (ותיכף נראה מה קורה כשיש ראש ממשלה שהעמימות פחות חשובה לו מאשר תועלתו הפוליטית).

זו בדיוק אותה תופעה, אותה התנהלות, ואותה זחיחות. אבל, גם אם בדוחק, אפשר עדיין לטעון שעדיין מדובר ברשלנות ובחוסר תשומת לב מצידו של נתניהו, שפלט דברים מסווגים.

אבל יש מקרים שהם כבר לא כאלה. >>

באופן שיטתי, נתניהו מנצל סמכות לכאורה הוענקה לו בחוק, ו-"מבלמ"ס" מסמכים ומידע באופן פוליטי, כלומר עושה זאת רק לגבי נושאים שמשרתים את תועלתו הפוליטית.

מקרים מובהקים שבהם הדבר נעשה, רק בקדנציה האחרונה, הם חשיפת חלקי פרוטוקולים של ישיבות קבינט או ישיבות אחרות במסגרת הליך פיטוריו של ראש השב"כ לשעבר רונן בר. באופן דומה, נתניהו החליט לפרסם קטעים נבחרים מתוך הררי חומר שאותם מסר לטענתו למבקר המדינה, במסגרת בדיקת אירועי טבח ה-7.10. בחקירת פרשת "קטארגייט", נתניהו טען שהוא אישר פירסום מידע מתוך ישיבת קבינט, וכך "ניקה" את אוריך מאחריות.

ולמי שלא זוכר, זה קרה גם ממש לאחרונה, בחודש אפריל, בדיוון בבג"ץ בעתירות בעניין גיוס המשתמטים החרדים, אז מזכיר הממשלה פוקס הצהיר שנתניהו אישר לפרסם ציטוט מתוך דברים שהרמטכ"ל אמר לכאורה בישיבת קבינט, לפיה הוא תומך בחוק הגיוס. >>

לא אכנס הפעם לשאלה האם החוק אכן מתיר לנתניהו לחשוף כרצונו מידע מסווג, באופן ציני ופוליטי להחריד.

להבנתי המשפטית התשובה היא חד משמעית לא, אבל הנקודה היא שאף ראש ממשלה, עד נתניהו, לא העלה בדעתו לעשות שימוש כזה בסמכות לחשוף מידע מסווג. כי המידע הזה הוא של מדינת ישראל, לא של ראש הממשלה, תהא זהותו אשר תהא - ונועד לשרת את מדינת ישראל, ולא את ראש הממשלה, תהא זהותו אשר תהא. >>

רוצים עוד דוגמה? למה לא:

זוכרים את "מבצע הביפרים"? זוכרים שישראל הרשמית שתקה ולא לקחה אחריות, בדיוק כפי שאותה מדינת ישראל עשתה אינספור פעמים בעבר, לרבות בנוגע להפצצת הכור בסוריה?

מטעמים לא ברורים, מהר מאוד החליט מי שהחליט שישראל דווקא כן תיקח אחריות על המבצע המודיעיני המזהיר, והיה מי שאפילו הגיש לטראמפ ביפר מוזהב במתנה. >>

ואפשר להמשיך כך עוד ועוד, ללא סוף:

כאשר התפוצצה "פרשת הבילד", אז כל גורמי המקצוע קבעו שמקורביו של נתניהו, יחד עם נגד מילואים בשם ארי רוזנפלד, הפעילו רשת ריגול לכל דבר, וגנבו מידע מסווג מצה"ל כדי לשרת פוליטית את בנימין נתניהו – גם הוא, וגם מכונת התעמולה שלו, התגייסו מיד כדי להלבין את המעשים.

ביטחון המדינה? חיסיון מקורות ויכולות מודיעיניות? כל אלה זניחים לעומת טובתו הפוליטית של אדם אחד. >>

כך קרה גם ב-"פרשת קטארגייט", וכך קורה ממש בימים אלה סביב בצלאל זיני שמואשם בהברחת סחורות לרצועת עזה.

וכמובן, שזו גם התגובה להתנהלות הפושעת של ריקלין ושות', תועלמני הבית של נתניהו, שמרשים לעצמם לבצע עבירות צנזורה חדשות לבקרים (חשיפת יכולת זיהוי הידלקות הסימים טרם היציאה לטבח ה-7.10, המבצע הקרקעי שתוכנן כביכול להתבצע על אדמת איראן, ועוד).

מבחינת נתניהו והכת הביביסטית, ביטחון מדינת ישראל הוא משני. לא רק שמותר לפגוע בו למען המנהיג העליון, אלא שצריך לשבח את מי שעשה זאת ולחבק אותו. >>

וזו המציאות בעידן הביביזם:

הערך העליון, ובעצם הערך היחיד, הוא האינטרס של בנימין נתניהו.

מכונת התעמולה האדירה שהוא בנה, שבשנים האחרונות זוכה לתמיכה נלהבת מצד מה שפעם כונה "עיתונות הימין" – יצרה מצב שבו האינטרס הזה מכשיר הכל.

בשם האינטרס הזה, מתנהל כבר עשור מסע להחרבת כל מוסד, כל גוף, כל ממלא תפקיד וכל ערך שעומדים בסתירה לטובתו הפוליטית והאישית של אדם אחד.

ואם צריך לפגוע בביטחון ישראל למען טובתו של נתניהו – אז נפגע. ולעזאזל המדינה ואזרחיה. המדינה זה נתניהו. הציונות נסוגה מפני הביביזם.

השרשור הזה, אגב, פורסם לפני ההודעה על הגשת כתב אישום נגד אוריך.

העובדה שכל שרי הליכוד, וכמעט כל שרי הממשלה, לצד אינספור חברי כנסת ושופרות, התחרו זה בזה ברמת הליקוק לנאשם בפגיעה בביטחון המדינה - אינה אלא הדגמה נפלאה לנטען בשרשור.