@orcarmi: - סיפורו של מיכאל פרץ - לאחר...

- סיפורו של מיכאל פרץ -

לאחרונה, יש עניין מוגבר בכתבי אישום בגין הברחת סחורות לרצועת עזה.

אז למען העשרת השיח, בואו תשמעו סיפור על פרשה שהתרחשה אי שם בשנים 2013-2015.

גיבור הסיפור הוא מיכאל פרץ, תושב היישוב מבטחים שבעוטף עזה, שעסק בהעברת סחורות לתוך מדינת הטרור של חמאס. >>

פרץ הואשם בשלל עבירות, אבל אנחנו נתמקד באישומים המרכזיים נגדו.

באופן כללי, אפשר לחלק את האישומים הללו לשניים: פעולות שפרץ ביצע מול תושב עזה בשם אוסאמה זוערוב, וכאלה שבוצעו מול תושב עזה בשם אכרם יאסין.

חשוב לזכור, שבאותם ימים המציאות ביחס לרצועת עזה היתה שונה לעומת ימינו. >>

אומנם, חמאס כבר שלט אז ברצועה, והעבירות בוצעו בתקופה שסמוכה לפני ואחרי מבצע "צוק איתן". אבל, באותם ימים היתה הכנסת סחורות נרחבת מישראל לרצועת עזה.

ממש בגדול, כדי למנוע מסחורות לשמש את חמאס – נקבעו מגבלות כאלה ואחרות על האופן שבו סחורות יוכנסו לרצועה, לרבות למי הן יוכנסו. >>

הסחורות שאותן פרץ רצה להכניס לרצועה היו דומות, הן בפעולות שביצע מול זוערוב והן אלה שביצע מול יאסין:

מדובר בעיקר בסחורות מתכת מסוגים שונים, כגון צינורות, עמודים, זוויות מגולוונות, לוחות פח, פרופילי ברזל, חלקי גנרטורים וכו'.

הבעייתיות הפוטנציאליות בסחורות כאלה היא ברורה. >>

מצד אחד, באותם ימים ישראל כן איפשרה הכנסה של סחורות מתכת שכאלה לתוך הרצועה, כדי לספק את הצרכים האזרחיים של האוכלוסיה המקומית. מצד שני, היה ידוע שחמאס משתמש בסחורות כאלה כדי להתעצם מבחינה צבאית.

הפיתרון, כאמור, היה מעין רגולציה של אופן הכנסת הסחורות, בכל מיני דרכים. >>

מה שחשוב לענייננו הוא שהיו סוחרים בעזה שמולם היה אסור לסחור, בשל מודיעין לפיו הם משתפים פעולה עם חמאס. כלומר, היות שיש חשש שהסחורה שמסופקת להם לא מנוצלת לצרכים אזרחיים, אלא נעשה בה שימוש צבאי – אז אסור לסחור מולם.

זוערוב היה סוחר כזה, ופרץ ידע שאסור לסחור מולו בשל אותו חשש. >>

לעומת זאת, יאסין *לא* היה סוחר שאסור לסחור מולו, כלומר הוא לא היה חשוד בשיתוף פעולה עם חמאס.

אבל, גם לגבי סוחרים כאלה – ישראל הטילה מגבלות לגבי הסחורות שמותר להכניס לרצועה: היו סחורות שהיה אסור לחלוטין להעביר לתוך הרצועה, והיו סחורות שכדי להכניסן לעזה היה צורך בהיתר מיוחד. >>

כלומר, מצד אחד – ושוב, ממש בגדול – פרץ העביר גם לזוערוב וגם ליאסין סחורות מתכת, מסוגים שונים.

אבל מצד שני, הסחר עם זוערוב היה סחר מול אדם שהיה אסור לסחור מולו, בשל המודיעין שהוא משתף פעולה עם חמאס. מול יאסין היה מותר לסחור, אבל תחת מגבלות ורגולציה לגבי טיב הסחורות. >>

ההבדל הזה הביא לפער גדול בעבירות שבהן פרץ הואשם:

במסחר מול זוערוב, שפרץ ידע שהוא חשוד בשיתוף פעולה עם חמאס, האישומים היו מגע עם סוכן חוץ, איסור פעולה ברכוש טרור, קבלת דבר במרמה – וכן עבירה של סיוע לאויב במלחמה.

האישומים במסחר מול יאסין היו הרבה פחות חמורים, ולא ביטחוניים. >>

ביחס ליאסין, פרץ הואשם בעיקר בעבירות לפי חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני, לצד עבירות מרמה, וזאת משום שהוא סחר מולו מבלי להסדיר ולתאם את העברת הסחורה כנדרש.

זאת אומרת, שלשאלה האם הנאשם מודע לכך שהאדם שהוא מעביר לו סחורות עובד עם חמאס, אף אם אינו איש חמאס – יש משמעות משפטית עצומה. >>

נמשיך.

פרץ, שנחשד כאמור (גם) בעבירות ביטחוניות – נחקר בשב"כ, ובתחילה היה מנוע מפגש עם עורך דין. הוא הודה בחשדות נגדו, כך שמרבית העובדות שנטענו בכתב האישום הוכחו בהליך שהתנהל נגדו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

אבל, מהעבירה החמורה ביותר שיוחסה לו, סיוע לאויב במלחמה -הוא זוכה. >>

הזיכוי הזה לא נבע, כאמור, מכך שהעובדות לא הוכחו, וגם לא משום שנקבע שזוערוב אינו נחשב כ-"אויב" – אלא מטעמים משפטיים.

לא נכנס הפעם לנבכי האופן שבו בית המשפט העליון פירש את העבירה של סיוע לאויב במלחמה (אם יהיה ביקוש, נקדיש לכך שרשור נפרד).

אבל הנה ההסבר בקיצור נמרץ: >>

הקושי בעבירה של סיוע לאויב במלחמה הוא כפול: ראשית, העבירה מנוסחת באופן עמום וכוללני; ושנית, היא עבירה שהעונש בגינה חמור ביותר, ומגיע עד כדי מאסר עולם ואפילו עונש מוות.

לכן שופטי בית המשפט העליון, במספר פסקי דין, ניסו להתוות מבחנים שרק אם הם מתקיימים אזי יש להרשיע בעבירה זו. >>

באופן כללי, ושוב מבלי להיכנס לפלפולים הרבים, כדי להרשיע בעבירה של סיוע לאויב במלחמה צריך להוכיח שמעשיו של הנאשם השתלבו "באופן מוחשי וקונקרטי בפעילות האויב", והנאשם "מהווה ידו הארוכה של האויב במלחמתו נגד ישראל".

גם ההגדרה הזו כמובן עמומה וכללית, אבל יש מקרים שהם מובהקים. >>

למשל, ביצוע של פיגוע "אסטרטגי" (פיגוע חטיפה, פיגוע במקום כמו הר הבית, פיגוע נגד מטוס או רכבת וכו') – הוא בוודאי מעשה שעולה כדי סיוע לאויב במלחמה.

לעומת זאת, כל מיני מרגלים, שהם דגי רקק שכל מה שהם עשו זה לרסס גרפיטי בשליחותו של סוכן איראני – לא סייעו לאויב במלחמה. >>

ומה לגבי פרץ?

נקבע, שבמקרה שלו לא הוכח שהסחורה שהוא העביר לזוערוב היתה כזו שיכולה "לתרום תרומה מוחשית וקונקרטית לחמאס", אף בהנחה שהסחורה הועברה לחמאס.

בנוסף, פרץ לא היה "שלוח" של חמאס. הוא לא רצה לסייע לחמאס, אלא להרוויח כסף. לכן, העבירה של סיוע לאויב במלחמה לא "מתאימה". >>

לכן, פרץ זוכה מהעבירה של סיוע לאויב במלחמה, ובית המשפט המחוזי קבע שהיה על התביעה "לבחור בהוראת חיקוק מתאימה יותר למקרה זה, על נסיבותיו".

הוא כן הורשע במרבית העבירות האחרות שיוחסו לו, וכן בעבירות כלכליות שקשורות בתשלום שקיבל עבור מעשיו – ונידון לשבע שנות מאסר בפועל. >>

למען שלמות התמונה נציין שהמדינה *לא* ערערה על הזיכוי של פרץ מהעבירה של סיוע לאויב למלחמה. פרץ ערער גם על ההרשעה וגם על העונש, ועונשו הופחת ל-56 חודשי מאסר בפועל.

בית המשפט העליון קבע כי "יש לקוות שפרשה זו תשמש תמרור אזהרה לכל מי שמקיימים מסחר עם גורמים ברצועת עזה". >>

ועד כאן סיפורו של מיכאל פרץ. ומה אפשר ללמוד ממנו על ימינו אנו?

א. מצד אחד, וכאמור לעיל, קשה להשוות את המציאות בשנים 2013-2015 לזו של שנת 2025, ולאחר טבח ה-7.10 והמלחמה.

אז, עוד אפשר היה "לא להבין" את גודל האיום שבהתעצמות הצבאית של חמאס ובהעברת סחורות אסורות לרצועת עזה. >>

ב. מצד שני, פרץ העביר סחורות כמו מתכות, שהיכולת לעשות בהם שימוש צבאי היא הרבה יותר מובהקת מאשר, לדוגמה, סחורות כמו סיגריות ופלאפונים.

בשני המקרים חמאס עושה בסחורות הללו שימוש שנועד לקדם את יכולותיו ואת שלטונו, אבל בכל זאת – פרופילי ברזל, צינורות ולוחות פח זה לא סיגריות. >>

ג. באותם ימים היה מותר לסחור עם רצועת עזה. אם פרץ היה מבצע מסחר עם סוחרים מאושרים, ואם הוא היה מקפיד לקבל היתר לכל מה שהוא מכניס לרצועה – למעשה הוא לא היה מבצע עבירה.

לעומת זאת, למיטב הבנתי כיום אין שום דרך למכור לגורמים ברצועת עזה סחורה כמו סיגריות, בלי קשר למקבל הסחורה. >>

ד. בצד זאת, ובכל הנוגע בחומרת העבירות שאפשר לייחס לנאשם, נראה שאחד הנתונים הכי חשובים הוא המודעות של הנאשם לכך שהסחורות האסורות שהוא מכניס לרצועת עזה – יעברו לחמאס.

כאמור, בגלל הנתון הזה היה פער עצום בחומרת העבירות שיוחסה לפרץ בין המסחר עם זוערוב לבין זה מול יאסין. >>

ה. מה שבטוח הוא שהברחת סחורות לתוך רצועת עזה – זה מעשה פלילי מובהק, ועיניכם הרואות שהוא גם קיבל ביטוי עונשי ממשי, וזאת הרבה לפני טבח ה-7.10. קל וחומר שראוי שמעשים כאלה יקבלו תגובה ציונית הולמת לאחר הטבח.

בנוסף, יש חומרה עודפת בכך שמדובר בפעילות מאורגנת שבוצעה בחבורה. >>

ו. ומה לגבי האישום בעבירה של סיוע לאויב במלחמה?

פרץ אומנם הואשם בעבירה הזו – אבל זוכה ממנה, כאמור. לא בגלל אי-הוכחת העובדות, אלא מטעמים משפטיים, שבגדול אפשר לסכם אותם בכך שמעשים כאלה הם לא מספיק חמורים כדי להצדיק אישום שכזה, קל וחומר הרשעה.

האם המקרה הנוכחי שונה? תחליטו לבד.

קישור להכרעת הדין המלאה:

nevo.co.il/psika_html/mec…